Author Description

הרמן יחזקאל כהן, הפילוסוף היהודי-גרמני (1918-1842) הציג פרשנות ביקורתית לשיטתו הפילוסופית של עמנואל קאנט, אשר הובילה אותו לפיתוח שיטה פילוסופית עצמאית שנודעה כאסכולה הנאו-קאנטיאנית המרבורגית. בשנות חייו האחרונות, בספרו דת התבונה ממקורות היהדות, גילה כהן את מקומה של הדת בתוך השיטה הפילוסופית האידאליסטית שלו. בעוד שהאתיקה הפילוסופית מאופיינת בכלליותה ובתביעתה המוחלטת המוצבת בפני כל אדם באופן זהה, הדת גילתה את קלסתר פניו של היחיד. המוסר המוחלט מתייחס אל האדם כאל נציגה של האנושות. התביעה המוסרית המוחלטת לא לשאת פנים לאיש, אינה מאפשרת התייחסות ייחודית לפרטיותם של האנשים הנוכחים מולנו. כל התייחסות כזו נשפטת כהפליה בלתי-מוסרית. "דת התבונה", לעומתה, משהה את מבטה על פני המושגים היחסיים של האדם וצומחת מהכרתו של האדם במוגבלותו. מתוך הכרה ענוותנית זו מתייחס האדם לזולתו ולעצמו באהבה הרגישה לחסרונות בני אנוש. האהבה ממתנת את הדרישה המוסרית המוחלטת ומגלה את הרע מתוך סבלו. בכך "דת התבונה" החזירה לאתיקה את אנושיותה והפכה אותה למעשית.